סאקיטוזומאב גוביטקאן (Sacituzumab govitecan) הינו טיפול מסוג צמד נוגדן-תרופה (antibody-drug conjugate) המכוון כנגד אנטיגן TROP2. הטיפול אושר לשימוש במספר מדינות בנשים עם סרטן שד גרורתי מסוג טריפל נגטיב, בהתבסס על תוצאות מחקר ה-ASCENT (פאזה III). על רקע העלייה הניכרת בהשמנה בעשורים האחרונים, והעובדה ש-antibody-drug conjugate כמו סאקיטוזומאב גוביטקאן ניתן לפי משקל גוף, עולה הצורך לבחון את השפעת ה-BMI על תוצאי הטיפול.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת ESMO Open, החוקרים בחנו את ממצאי היעילות והבטיחות של סאקיטוזומאב גוביטקאן לעומת כימותרפיה, לפי קטגוריות שונות של BMI, בקרב נשים עם סרטן שד גרורתי מסוג טריפל נגטיב.
במחקר נכללו 509 נשים מאוכלוסיית intent-to-treat במחקר ASCENT, שקיבלו סאקיטוזומאב גוביטקאן במינון של 10 מ"ג לק"ג או כימותרפיה. ה-BMI שדווח בעת הכניסה למחקר (Baseline), חולק לשלוש קטגוריות: תקין (18.5 עד פחות מ-25 ק"ג/מ"ר), עודף משקל (25 עד פחות מ-30 ק"ג/מ"ר), והשמנת יתר (30 ומעלה ק"ג/מ"ר).
מתוצאות המחקר עולה כי הטיפול בסאקיטוזומאב גוביטקאן האריך את הזמן עד להתקדמות מחלה (PFS) בהשוואה לכימותרפיה בכל קבוצות ה-BMI. בקבוצת ה-BMI התקין 4.2 חודשים בזרוע הטיפול לעומת 2.1 חודשים בקבוצת הכימותרפיה (HR 0.48, 95% CI:0.34-0.67, P < 0.0001), בקבוצת עודף המשקל 4.6 חודשים לעומת 1.5 חודשים בהתאמה (HR= 0.31, 95% CI: 0.20-0.47, P< 0.0001), ובקבוצת השמנת היתר 5.9 חודשים לעומת 2.6 חודשים בהתאמה (HR 0.34, 95% CI 0.21-0.53, P < 0.0001). שיפור נצפה גם בשרידות הכוללת (OS) ובשיעורי התגובה האובייקטיבית (ORR) בכל קבוצות ה-BMI שטופלו עם סאקיטוזומאב גוביטקאן. תופעות לוואי בדרגה 3 ומעלה, הפחתת מינון והפסקת טיפול זמנית היו שכיחות יותר בקרב נשים עם עודף משקל או השמנת יתר לעומת נשים עם BMI תקין, אך שיעור ההפסקה המוחלטת של הטיפול היה נמוך ודומה בכל הקבוצות.
החוקרים סיכמו כי סאקיטוזומאב גוביטקאן הדגימה יתרון ביעילות לעומת כימותרפיה בכלל קבוצות ה-BMI שנבדקו, עם פרופיל תופעות לוואי הניתן לניהול, בכל תתי קבוצות ה-BMI במחקר ה-ASCENT. מדובר במחקר הראשון, לפי הידוע לחוקרים, שבוחן את הקשר בין BMI לבין תוצאי טיפול בצמד נוגדן-תרופה.
מקור:
הפירסום הינו בחסות חברת גיליאד ללא מעורבות בתכנים


הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה

תגובות אחרונות